בזמן שהאדם בא לידי הכרה, שאם לא ישיג את הרצון להשפיע, הוא נפרד מהקדושה, ואין לו שום תקוה שיוכל לזכות איזה פעם לרוחניות, הנקרא "דביקות בה'", אלא כל זמן שהוא שקוע באהבה עצמית, אין לו שום סיכויים להכנס לקדושה, אלא שישאר בהקליפות, וכואב לו זה, ואומר "אם כן, טוב לי מותי מחיי", זה נקרא צורך אמיתי. ואז כשהאדם נותן תפלה, שה' יתן לו את הכלים דהשפעה, זה נקרא צורך אמיתי, ורק זה אנו יכולים ליחס להתחתונים, כלומר החסרון, שחסר לו כלים דהשפעה. זה נקרא "כלי", היינו צורך. והמילוי על זה, היינו הרצון להשפיע, זה שייך לה'.