כשאדם עני, בחסרון, שקיום התורה ומצוות אצלו לא בסדר, גם במוח וגם בלב, אזי מגיע לאמת, להכרת הרע, שרואה מצבו האמיתי. ומזה הוא יכול לזכות למילוי החסרון.

ומי שאין לו חסרון, כלי, אין מקום לקבל לתוכו שפע. לכן שיש לו חסרון יכול לקבל מילוי, ועל ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, אחרת נשאר עומד ולא הולך.

אבל יחד עם זה שיש לו הכלי, עניוּת, צריך להיות גם כן ב"השמח בחלקו", עשיר. שאם ה' רוצה שהוא ישאר במצב של חסרונות - הוא שבע רצון ומסכים, שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה - שיצייר לעצמו איך היה מברך את הבורא עבור השפע, כך יברך על כל הכרת הרע שמרגיש בעצמו, ומכל מקום יהא שמח בחלקו.