אם האדם רוצה לגנוב, אז הוא מבקש מהשכל שיתן לו איזה דרכים ואופנים שיוכל להוציא לפועל. ואם הוא רוצה לעשות מעשים טובים, אז גם השכל נותן לו עצות איך להוציא לפועל.
נמצא, שהשכל משמש לאדם להלב, שהוא בחינת רצון לקבל, כמו הידים והרגלים ושאר משמשים שיש לו לאדם. לכן אין עצה, אלא לטהרת הלב אנו צריכים, ועל זה אנו מתפללים "וטהר לבנו לעבדך באמת". אין השכל יכול להכריע לאדם שהוא ילך בדרך הטוב או להיפך חס ושלום. אלא כמו שאמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע".
היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו. מה שאין כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה.