יש אנשים שנולדים עם רצון חזק ולב רחב ומוח חריף. ולזה אנו קוראים "חכם", מסיבה שהוא מוכשר לקבל חכמתו יתברך.

ולעומת זה, יש אנשים שנולדים טיפשים. היינו, שהם אנשים מצומצמים, היינו שכל מחשבתם ורצונם הוא רק בעניני עצמו. וענין הרגשת הזולת הם לא יודעים מהו, כי לא יבינו מהו השפעה לזולתו. ואיך הם יכולים לבוא לידי דרגת צדיק? שאי אפשר להיות צדיק, עד שבאים לאהבת ה'. ואם אין לו אהבת הזולת, אין באפשרותו לבוא לידי אהבת ה', כמבואר במאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"? ולפי זה, לאנשים כאלו אין להם בחירה. ומכל מקום "צדיק ורשע לא קאמר", משמע שיש להם בחירה?

ויש להבין זה על דרך שאמרו חז"ל "ראיתי בני עליה והם מועטים". שענין "בני עליה" כוונתו על דרך הנ"ל: אנשים, שיהיו מוכשרים ועומדים לדביקותו ית', הם מועטים. ולכן שתלן בכל דור ודור. לכן כבר יש בחירה להטיפשים, ללכת ולהתחבר ולהתדבק עם צדיקי הדור. ועל ידי זה יקבלו כח והכשרה, שיוכלו לקבל עליהם את עול מלכות שמים.