ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, אור היום, קו ימין, ואור שלו, אור החסדים, הולך ומתחזק בתיקון היום. וע"כ כתוב, ואברהם זקן בא בימים, באורות החסדים המאירים. והוא זקן, כמ"ש, הולך וָאוֹר עד נכון היום. ומשום זה כתוב עליו, ויקרא אלקים לאור יום.

ולחושך קרא לילה. זהו יצחק, שהוא חושך, והולך ומחשיך, כדי לקבל הלילה בתוכו. ע"כ, כשנעשה זקן, כתוב, ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, כי חשך לגמרי. כך הוא ודאי, שהוא צריך להיות חושך לגמרי, ולהתדבק במדרגתו כראוי.

יום הוא ז"א, ולילה היא הנוקבא. ומשורשם נבחן ז"א שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע, שקו שמאל הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי התכללות מחסדים. וע"כ נבחן אז לחושך. גם קו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להיכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי, קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק, הממעט לקו שמאל. ואז הוא מכריע ביניהם. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה בשלמות. ונבחן ז"א, שנכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הנכלל מימין, ומתייחדים זה בזה. כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.