האדם צריך להתיגע בתורה ועבודה, אף על פי שאין לו רצון לזה, שזה נקרא יגיעה. היינו, שעושה מעשים אף על פי שאין לו חשק להדבר שהוא עושה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "כל אשר בידך ובכחך לעשות, עשה". ובסגולת הידיעה, יתרקם אצלו בחינת רצון וחשק לחכמה. ואז יקויים אצלו מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין", ואז הוא זוכה לבחינת לשמוע בקול דברו, היינו את הדבר שהיה מקודם בבחינת עשיה, שהוא מעשה בלי רצון, הוא זוכה לרצון להדבר.