בענין הכרעה כולם שווים. היינו השקל, שאדם שוקל מעשיו, ומחשבותיו, ורצונות - הם תמיד רק מחצית, משום כמאמר חז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב).

כי בכדי שיהיה בחירה, צריכים להיות משקל שווה, כי בזמן שב' כפות המאזנים שווים, אז שייך לומר, שיש בידו להכריע. מה שאין כן, אם יש רוב ומיעוט, לא שייך לומר להכריע. וזה על דרך שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי" (קידושין דף מ'). כי רק אז שייך לומר הכרעה.

וזה ענין דווקא "מחצית השקל", שזה בא ללמדנו, כי תמיד יש לאדם רק מחצית, משום כשיש לו מיעוט טוב, אז יש לו מיעוט רע, וכשיש לו הרבה טוב, אז יש לו כנגדן הרבה רע, שזה ענין "זה לעומת זה עשה אלקים".