נבין מה שכתוב "יכין רשע וצדיק ילבש", שהכוונה על המעשים טובים שהאדם עשה, שבגלל זה שעשה מעשים טובים הוא זכה לגילוי מלמעלה, שהראה לו את הרע שהיה נמצא אצלו, אלא שהיה אצלו "בגניזו", מטעם "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". כלומר, שלא מגלין את הרע לאדם יותר מכפי שהוא מוכשר לתקן. זאת אומרת, שצריך להיות הטוב ורע מאוזן, אחרת, היינו אם האדם יראה את כל הרע שבו מטרם שיש לו טוב, אז האדם בטח יברח מהמערכה, ויגיד שהעבודה זו אינה בשבילו.