עיקר הפגם של תלמידי ר' עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין, שעי"ז [שעל ידי זה] עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי, "אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא" [אצלנו באהבה תלוי הדבר], שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי האר"י ז"ל שהזהירם כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה, ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע"י המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם. כי עיקר המשכת התורה, הוא ע"י אהבה וחסד, שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין דקדושה, שעי"ז זוכין לקבלת התורה ולכל טוב.