על ידי מעשי ידינו נזכה לבחינת שמיעה, כמו שכתוב "וכל העם רואים את הקולות", היינו ששומעים קול ה'. וענין ראיה נקרא בחינת ראיה חושית, שהיא בחינת הרגשה בלב, שכל אחד ואחד במעמד הר סיני הרגיש בלבו שקול ה' מדבר אליו, ולא היה להם שום ספיקות בדבר. זה נקרא "ראיה". בדומה כשהאדם רואה איזה דבר הוא לא מסופק, מה שאין כן אם הוא שומע, יכול להיות שהוא לא שמע היטב. לכן לא סומכין בעדות על שמיעה אלא על ראיה. לכן במתן תורה שלא היה להם שום ספק שזהו קול ה', נקרא זה "ראיה", כמו שאמרו חז"ל "אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שְׁמַעְנוּם".