ענין מצוה, שהוא אמונה, הוא רק בחינת תיקון, שהוא אמצעי לפי שעה. מה שאין כן תורה הוא בחינת מתנה, שהוא המטרה, ולא האמצעים להשיג את המטרה, האמצעים הם רק לפי שעה.
מצוה נקרא בחינת עבודה. השכר נקרא הפירות, שמשיגים על ידי עבודה. ופירות הוא בחינת תורה, שהוא המתנה, שמשיגים על ידי העבודה, שדרך התורה נקרא בחינת אמונה, שעל ידי משיגים את בחינת תורה. והתורה בעצמה היא המתנה, שמשיגים, שהיא בחינת השכר, שמשיגים אחר שגמר את העבודה.