אין עצה אחרת אלא להתפלל לה', שיתן לו לב אחר, היינו שיבין האדם שאין דבר יותר טוב ממה שיתן נחת רוח לה'. ואז תהיה לו מציאות לראות את החובה לעצמו, שזהו דווקא כשיבין שאם הוא רואה את החוב, תצמח לו מזה זכות לעצמו, משום שיהיה לו מקום לתיקון, אחרת הוא ישאר עם כל החסרונות. נמצא שהחוב זהו זכות לו. אז תהיה מציאות להמציא את החוב, מה שאין כן מי שאינו עובד בתיקונים אף פעם לא יראה חוב.