כתוב בפיוט "סובב את כל ומלא את הכול", שבשעת ההשגה מורגש שפע המתגלה ומתיישב דווקא על כל ההפכים, וזהו "איום על אימים וגאה על כל גאים", וממילא הוא "מלא את כל" כי בעל הפייט ידע "שהוא ממלא אותם" בהרווחה גדולה; ולא היה עוד משיג נועם ייחודו, עד כי נדמה לו בשעת שלימותו, אשר הייסורים שעברו, יש להם איזה ערך, לערך טעם ונועם שפע ייחודו יתברך, וכל איבריו וגידיו יאמרו ויעידו לו, אשר כל אחד ואחד מבני העולם היו מקצצים ידיהם ורגליהם שבע פעמים ביום, כדי להשיג רגע אחד בכל ימי חייהם, בטעם כזה המורגש להם.