זה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שימול את עצמו, זה שייך לגוף שלו, שיקיים את מצות ה'. והיות שיש לאדם יצר טוב ויצר הרע, הלא הוא מוכרח לראות, שהגוף יסכים לעשות את המצוה.
וזה נקרא שהלך לשאול לחבריו, היינו היצר טוב והיצר הרע. אם כן, שזה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, אם כן איך יכול להכריע, היינו שכל אחד נותן להבין, שהצדק עמו. אם כן היה צריך לעצה, איך לנצח את היצר הרע, כי שניהם נותנים להבין את שיטתם שהם מדברים לענין.
וזה יכול להבין לפי מה שמבואר "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת וכו', עשה עבירה" וכו' (קידושין דף מ'). אם כן אם זה חציו וחציו, מי יכול להכריע.
אלא התשובה "עשה". היינו לא יכול להכריע, רק עם מעשה ולא עם שכל. היינו איזה מעשה, שהוא עושה אותו כך מתגלה לו אחר כך השכל, אם מעשה טוב או להפך. וזה ענין שממרא נתן לו עצה על ברית מילה, שאמר לו "קום ועשה מצות רבונך", היינו תעשה מעשה, ואז תבין שהצדק עם היצר טוב ולא עם היצר הרע. נמצא שהעצה, הכוונה על ה"עשיה".