הזהר הקדוש פירש, "ויצא יעקב מבאר שבע", היינו שיצא מארץ ישראל. "וילך חרנה", היינו לחו"ל, שעל ידי זה הוא בא לבחינת "חרון אף". ובאדם יש בחינת "קימה", שהוא עומד בקומה זקופה. ויש בחינת "שכיבה", שבזמן שהאדם נופל ממדרגתו נקרא הנפילה בחינת "שכיבה".
ולכן נאמר לו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה", מה שאתה מרגיש בחינת שכיבה בארץ, היינו שלא יכול לקבל עליו את המלכות שמים כמו שצריך להיות, תדע שזהו לא סתם ארץ שהיא רק בחינת מלכות, שהיא מדרגה קטנה. אלא הארץ הזאת היא מדרגה גדולה.
לכן יש לתת על זה יגיעה גדולה, כי בארץ הזאת תלוי כל מעלת ארץ ישראל. וה' הבטיח "לך אתננה ולזרעך", ואם אתה תקבל את הארץ, כבר הכל יהיה בידך.