עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו.
וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה.
אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה.