כשאדם עוסק בתורה ומצוות והתורה ומצוות מביאים אותו לשלמות, נמצא שהוא מכסה את החסרון, מה שתורה ומצוות צריך להביא לו. אלא אדרבה, הוא מחזיק את עצמו לאדם שלם. נמצא שאין לו מקום שתוכל להתמלאות. על זה נאמר, "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", משום שלא נותן מקום.
וזה ענין "מתוך שלא לשמה באים לשמה". אבל בזמן שהוא בבחינת שלא לשמה, ומחזיק את עצמו לאיש השלם, אין מקום שנוכל לעזור לו לשמה, כי אין לו שום חסרון.