אצל הבורא שייך לומר תורה, כי עבודה, שייך דווקא לנבראים.
עבודה נוהגת רק בנבראים. לכן כשמדברים מעבודה, יהיה הכוונה שלומדים מה שהאדם צריך לעשות. והאדם צריך לומר במצב זה, "אם אין אני לי, מי לי".
ואחר כך על עבודה זו צריכים להמשיך בחינת "תורה", שזה נקרא מה שהקב"ה עושה. כלומר צריכים להמשיך בחינת השגחה פרטית, ואסור לו לומר, "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה", וזה שתורה נקרא שמותיו של הקב"ה, כלומר שהכול עושה הבורא.