בזמן שלא מרגישים שום טעם בעבודה, אז האדם כבר מורגל לעשות מעשים, אפילו בלא שכר. לכן אחר כך, כשיזכה לקבל את פנימיות התורה, ויזכה לאור התענוג, שאז הוא כבר נמצא במצב של גילוי פנים, מכל מקום הוא יוכל לקבל את אלו התענוגים רק מטעם מצוה.
היינו שזו כוונת ה', שהאדם יקבל את התענוגים עליונים, כי זו מטרת הבריאה. אבל לא מטעם לצורך עצמו, היינו שמה שרוצה לקבל התענוגים, אינו מטעם שרוצה להנות את עצמו, אלא שכוונתו היא שמקבל בעל מנת להשפיע. וזוהי כל הכוונה שנעשה מקום של הסתרה.
לכן בזמן ההסתרה יש מקום עבודה, לקבל על עצמו יראת שמים "כשור לעול וכחמור למשא", כדי להרגיל את עצמו לעבוד את ה', בשלא על מנת לקבל פרס.