בזוהר הקדוש, דיברו מזה, ואמרו שהזוכה בתשובה, השכינה הקדושה מתגלית אליו, כמו אם רכת לב, שלא ראתה את בנה ימים רבים, ועשו פעולות גדולות ומרובות, לראות זה את זו, ומחמת זה באו שניהם בסכנות עצומות וכו', ולסוף הגיע להם זה החופש המקווה בכיליון עיניים, וזכו לראות זה את זה אשר אז האם נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על ליבו, כל היום וכל הלילה, ומספרת לו הגעגועין והסכנות בדרכים שעברו עליה עד היום, ואיך הייתה עימו מעודו, ולא זזה שכינה, אלא שסבלה עימו בכל המקומות, אלא שלא יכל לראות את זה.

וזה לשון הזוהר: שאומרת לו, כאן לנו, כאן נפלו עלינו ליסטים וניצלנו מהם. כאן מתחבאים היינו בבירא עמיקתא (בבור עמוק) וכו', ומי פתי לא יבין ריבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא מסיפורי נחמה האלו.