כשעולה על ליבו של אדם לשוב בתשובה שלמה, ולתקן את כל מעשיו ורגשותיו, אפילו במחשבה לבד, לא יפול ליבו בקרבו ממה שהוא נחרד מפני רוב העוונות, שנעשו אצלו יותר מורגשים. כי כך הוא טבע הדבר, שכל זמן שהאדם הוא נרדף מפני זעף הטבע הגס וחשכת המידות הרעות הסובבות אותו, איננו מרגיש כל כך בחטאיו, ולפעמים שאינו מרגיש כלום, והרי הוא צדיק בעיניו. אבל כיון שכוחו המוסרי מתעורר, מיד נגלה אור הנשמה.

ועל ידי האור נבדקת היא נפשו כולו אצלו, ורואה הוא את כל כתמיה, ולבו דואג בקרבו בחרדה גדולה על מיעוט שלמותו ועומק נפילתו. אבל דוקא אז ישים אל ליבו, שראיה זו והדאגה הבאה עמה הנה הן הסימנים היותר טובים, המבשרים לו ישועת עולמים בתיקון הנפש ויתחזק מאד בזה בה' אלהיו.