ענין שכינתא בגלותא

נמצא לפי זה, שכל הדחיות הקודמות שהיו לו - כולן היו מהבורא עצמו. וכולן היו כדי לדחוף אותו להתפתחות רוחנית, כדי שלא יסתפק במצבו. ולא שהדחיות האלה היו כעונש על מעשים לא טובים, שאותם עשה מפני שלא היה יכול להתגבר על ההפרעות. אלא רק מי שהבורא רוצה לקרבו, הבורא בעצמו שולח לו עזרה מלמעלה על ידי דחיות אלה. ועזרה כזאת נשלחת אך ורק למי שיש לו רצון אמיתי להתעלות מהעולם הזה - אדם כזה מקבל עזרה מלמעלה, בזה שמראים לו תמיד, איך שהוא לא בסדר, שהוא לא מתקדם לרוחניות, ושולחים לו מחשבות ודיעות נגד יחודיות מעשּׂי הבורא.