שלוש עשרה מדות

ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש בכל אחד חלק אחד מחבירו וכשחוטא האחד פוגם את עצמו ופוגם חלק אשר לחבירו בו. נמצא מצד החלק ההוא חבירו ערב עליו. אם כן הם שאר זה עם זה. ולכך ראוי לאדם להיותו חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חבירו. וכבודו יהיה חביב עליו כשלו שהרי הוא ממש. ומטעם זה נצטוינו ואהבת לרעך כמוך. וראוי שירצה בכשרות חבירו. ולא ידבר בגנותו כלל. ולא ירצה בו כדרך שאין הקדוש ברוך הוא רוצה בגנותינו ולא בצערינו מטעם הקירבה, אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו. וירע לו ממנו כאלו הוא ממש היה שרוי באותו צער ח"ו. או באותה טובה!